המדריך למקרנים קדמיים לקולנוע ביתי

המדריך למקרנים קדמיים לקולנוע ביתי

 

 

1. הקדמה

2. סוגי הטכנולוגיות

3. מושגים וחשיבותם

4. בחירת המקרן

5. בחירת מסך מתאים למקרן ולחדר.

6. חשיבות ההחשכה ופתרונות להחשכה ו/או masking.

7. העתיד.

 

 

 

 

1. הקדמה

 

עד לפני מספר שנים לא רב, מקרנים קדמיים היו נחלתם של מעטים "משוגעים לדבר" בלבד.

מקרן קדמי היה מוצר יקר מאוד, ואם רצית תמונה איכותית, היה צורך לבחור במקרנים בטכנולוגית CRT, שהם מקרנים גדולים, כבדים, ומאוד לא נוחים.

המהפכה הדיגיטלית שינתה את כללי המשחק, וכיום ניתן לקנות ב-10 אלף שקל מקרן שעולה בכמה דרגות על מקרן דיגיטלי שעלה 50 אלף לפני ארבע-חמש שנים בלבד.

ירידת המחיר הגדולה בד בבד עם שיפור מהותי באיכות מביאה אנשים רבים להבנה שמקרן קדמי הוא קניה אפשרית וכדאית, וגם הם יכולים להנות מתמונה גדולה של קולנוע אצלם בבית.

 

אבל איך בוחרים מקרן? מה הקריטריונים והפרמטרים שצריך לשים לב אליהם?

מאמר זה ינסה להסביר את המושגים הבסיסיים בתחום ולתת לקונה את הכלים לבחור את המקרן המתאים לו ביותר.

 

 

 

 

 

2. סוגי הטכנולוגיות

 

הדבר הראשון שצריך לזכור הוא שיש טכנולוגיות הקרנה שונות, ולכל אחת היתרונות והחסרונות שלה.

נפרט אותן לפי הסדר הכרונולוגי בהן הן הומצאו/הוצגו:

 

הערה חשובה:

יש לזכור שהיתרונות והחסרונות שיפורטו להלן, נובעים מהטכנולוגיה עצמה.

התוצאה הסופית תלויה רבות במקרן הספציפי עצמו, ובמימוש הטכנולוגיה.

לא פעם תמצאו מקרן א' שטוב ממקרן ב' בפרמטר מסוים,

למרות שפרמטר זה יירשם כחיסרון בטכנולוגיה בה מקרן א' בנוי לעומת הטכנולוגיה בה מקרן ב' בנוי.

(למשל מקרן LCD בעל נתוני קונטרסט טובים משל מקרן DLP)

 

 

 

 

 

 

CRT (Cathode Ray Tube)

 

 

 

הטכנולוגיה הזו קיימת בשימוש מסחרי עוד משנות ה-30 של המאה ה-20.

מכיוון שהטכנולוגיה הזו בדמדומיה ויש מעט מאוד ביקוש למקרני CRT, אני אקצר בתאור עליה.

מקרני CRT משתמשים בתותח אלקטרונים שנורים על זרחן המאיר נקודה אחת בודדת על המסך.

התותח סורק את התמונה אופקית משמאל לימין, וכאשר מסתיימת השורה הוא יורד לשורה הבאה וכן הלאה.

יש שלוש שפופרות, כל אחת עם זרחן בצבע שונה (אדום, ירוק וכחול) ולכל אחת תותח משלה.

השילוב בין 3 צבעי היסוד הללו הוא המאפשר הצגת כל צבע שהוא.

הבעיה היא שכל הנקודות הנוצרות מכל אחת מהקרניים צריכות ליפול בדיוק, אבל בדיוק, באותה נקודה.

אם נקודה מסוימת נופלת בירוק מ"מ אחד ימינה מהכחול למשל, התמונה שתתקבל תהיה לא מדויקת ומטושטשת.

 

יתרונות מקרני ה-CRT:

-         איכות התמונה הטובה ביותר למחיר (ביד שניה).

-         קונטרסט גבוה במיוחד, מה שמעניק לתמונה תחושת תלת מימדיות מופלאה.

-         הקונטרסט הגבוה נובע בין היתר עקב העובדה שהמקרן מקרין שחור מוחלט – כאשר יש צורך בצבע שחור פשוט לא מקרינים אור. לעומת זאת כל הטכנולוגיות הדיגיטליות היום משתמשות בנורה ועל כן תמיד יש אור על המסך ואין חושך מוחלט.

-         תמיכה בכל רזולוציה ובכל תדר רענון שהוא (במגבלות התדר המקסימלי של המקרן).

-         אמינות. מקרני ה-CRT מיוצרים כבר המון שנים, והטכנולוגיה הגיעה לבגרות. כמובן שיכולות לקרות תקלות, אבל מקרני CRT בנויים לעבודה לשנים רבות.

 

 

חסרונות מקרני ה-CRT:

-         גודל ומשקל. מקרן CRT ממוצע הוא מפלצת גדולה ששוקלת עשרות ק"ג. לא רק זאת אלא שאסור להזיז אותו אפילו מ"מ, אחרת התאום בין הקרניים ייאבד. לכן מקרני CRT לרוב תלויים על התקרה.

-         מורכבות הכיוון. לכוון מקרן CRT היא משימה לא פשוטה, יש להגדיר את הגאומטריה של התמונה (רוחב, גובה, עקמומיות) ולאחר מכן לכוון את שלוש הקרניים במדויק. בד"כ זו משימה לטכנאי מיומן בלבד, וכמובן כרוכה בתשלום.

-         סכנת צריבה – השארת תמונה סטטית לאורך זמן (שעות) עלולה לצרוב אותה על גבי הזרחן. לכן שימוש במקרן CRT לצורך צפיה בשידורי טלויזיה יכול להיות מסוכן (לוגו התחנה יכול להצרב) וכנ"ל לגבי משחקי וידאו/מחשב.

-         עוצמת הארה נמוכה.

אורך חיים – השפופרות מחזיקות בד"כ כ-5000 עד 20 אלף שעות, תלוי בשימוש שנעשה בהן.

ככלל, ככל שמעלים את הקונטרסט, השפופרות נשחקות מהר יותר.

עלות כל שפופרת כ-$500 עד $1000.

 

 

LCD (Liquid Crystal Display)

 

טכנולוגיה זו נמצאת בשימוש מאז תחילת שנות ה-70.

הטכנולוגיה משתמשת בפאנל ובתוכו גביש נוזלי.

הגביש מכיל גריד (מטריצה) של פיקסלים, כלומר כל נקודת חיבור במטריצה היא פיקסל.

כאשר מועבר זרם דרך אותה נקודה, היא משנה את מידת חדירותה לאור, כלומר עד כמה היא שקופה.

מאחורי הפאנל יש נורה שמאירה עליו, וכך נוצרת התמונה.

 בשביל לשלוט בצבע, מפרידים את האור לשלושת המרכיבים (אדום, ירוק וכחול) – מה שדורש מערכת אופטית מורכבת שמרכיבה חזרה את האור בצבע.

(בסוף יוצאת אלומת אור אחת צבעונית, ולא 3 צבעים נפרדים כמו ב-CRT)

 

 

 

 

 

 

 

יתרונות מקרני ה-LCD:

-         קטנים וקלים.

-         נוחים לשימוש.

-         עוצמת הארה גבוהה.

-         צבעים טובים בדרך כלל.

 

חסרונות מקרני ה-LCD:

-         רמת שחור וקונטרסט נמוכים באופן יחסי. הגביש לא מסוגל למנוע מעבר מוחלט של האור, ולכן השחורים נראים אפורים (לעיתים אפורים בהירים).

-         תופעה הנקראת screendoor  (SDE) או רשת – יש מרווח בין הפיקסלים, מה שגורם לתחושה שצופים בתמונה דרך רשת דקה. ככל שהרזולוציה הטבעית של המקרן גבוהה יותר, כך תופעה זו בולטת פחות.

-         Vertical Banding – פסים אנכיים לאורך כל התמונה. התופעה בולטת יותר על מקרנים מסויימים ועל אחרים פחות.

-         Dust Blobs – גרגרי אבק שנכנסים למקרן ומתלבשים על הפאנלים, וגורמים להופעת כתמים (בתמונות חשוכות) על המסך.

DLP (Digital Light Processing)

 

מקרני ה-DLP הראשונים יצאו בשנת 1996.

כמו ה-LCD, גם טכנולוגיה זו משתמשת בנורה חזקה ובמערך של פיקסלים ש"מסננים" את האור.

בניגוד ל-LCD, ה-DLP משתמש בטכנולוגיה רפלקטיבית, כלומר האור לא מגיע ישירות מהמנורה, אלא מוחזר בדרך.

ה-DLP מכיל שבב הנקרא DMD (Digital Micromirror Device) ועליו מאות אלפי מראות זעירות.

המראות נמצאות על ציר, המאפשר להן הטיה, כך שהן או מחזירות את האור לעבר העדשה (והמסך) או חוסמות אותו. כל מראה כזו היא פיקסל.

בשביל להעביר חלק מעוצמת האור, המראה זזה (מעבירה את האור וחוסמת אותו לחלופין) פעמים רבות בשניה, מה שנותן לעין תחושה של עוצמת הארה רציפה אבל חלקית.

 

על מנת לתת תמונה צבעונית משתמשים בשתי שיטות:

האחת היא שימוש בשלושה שבבים כאלה, כל אחד עם פילטר צבעוני אחר (אדום, ירוק או כחול).

מקרנים כאלה הם יקרים בגלל השימוש בשלושה שבבים ובגלל הצורך באופטיקה מסובכת על מנת לחבר את אלומות האור העוברות דרך השבבים לכדי אלומת אור צבעונית אחת.

לכן, יש גם שיטה אחרת:

בין הנורה לשבב שמים גלגל ועליו פילטרים בצבעים שונים (ירוק, כחול ואדום בד"כ).

הגלגל מסתובב במהירות גבוהה, והמראות על השבב נפתחות ונסגרות במהירות בהתאם.

לדוגמא, על מנת להציג פיקסל באדום, המראה נפתחת כאשר הפילטר האדום בגלגל הצבע נמצא במסלול האור מהנורה, ונסגרת כאשר הפילטרים האחרים נמצאים מול הנורה.

וכך המראות כל הזמן נפתחות ונסגרות בזמן שגלגל הצבע ממשיך להסתובב.

 

 

 

יתרונות מקרני ה-DLP:

-         קטנים וקלים.

-         נוחים לשימוש.

-         קונטרסט ורמת שחור טובים מאשר ב-LCD אם כי לא טובים כמו ב-CRT. בשבבים החדשים (HD2+ וה-Dark Chip) רמת הקונטרסט ברמה גבוהה מאוד וקרובה ל-CRT.

-         screendoor פחות בולט מאשר ב-LCD, אם כי יותר מאשר CRT. ככל שהרזולוציה הטבעית גבוהה יותר כך פחות רואים את הפיקסלים.

הדבר נובע מכך שעבור כל פיקסל, שטח גדול יותר ממנו משמש למעבר אור (כלומר להצגת התמונה) ב-DLP לעומת LCD, מה שקרוי fill factor גדול יותר.

 

חסרונות מקרני ה-DLP:

-         תופעת הקשתות במקרני השבב הבודד. רק חלק קטן מהאוכלוסיה רגיש לתופעה זו.

-         ישנם אנשים המדווחים על תופעות כמו כאבי ראש, כאבי עיניים ואפילו בחילות בצפייה במקרני DLP.

-         גלגל הצבעים יכול במרוצת הזמן להתלכלך, מה שגורם לצבעים להפוך יותר "עמומים".

-         בהרבה מקרני DLP (לא כולם) הצבעים נראים זרחניים ולא טבעיים. זו כנראה בעיה הקשורה לגלגל הצבעים, כי בדור האחרון של המקרנים (אלו עם שבב ה-HD2+) הוסיפו סגמנט צבע נוסף לגלגל והצבעים במקרנים האלו פשוט מעולים.

-         מקרני שלושת השבבים שפטורים מבעיות אלו (או לפחות מרובן. עדיין לא ברור במלוא מאת האחוזים האם תופעת כאבי הראש קשורה לגלגל הצבע שבמקרני השבב הבודד) עדיין מאוד יקרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

LCOS (Liquid Crystal On Silicon)

 

כמו בטכנולוגיית LCD גם כאן יש שימוש בגביש נוזלי, רק שבמקום שהגביש יונח בין שתי שכבות זכוכית מקוטבות, ב-LCOS הגביש מונח על שבב, לוח מאוד רפלקטיבי המכיל את הפיקסלים.

 

טכנולוגיית ה-LCOS משמשת בסיס לשתי טכנולוגיות הקרנה חדשות:

האחת קרויה D-ILA ושייכת ל-JVC והשניה היא SXRD של סוני.

 

 

 

יתרונות מקרני ה-LCOS:

-         רזולוציה גבוהה (כבר כיום קיים מקרן ברזולוציה של 1920X1080)

-         Fill factor גבוה, כלומר תמונה חלקה ופחות מפוקסלת

 

חסרונות מקרני ה-LCOS:

-         קונטראסט נמוך יחסית (בערך כמו ב-LCD)

 

 

 

 

 

3. מושגים חשובים בעולם ההקרנה:

 

Grayscale:

סקאלה של גווני אפור, משחור מוחלט (0 IRE) ללבן מוחלט (100 IRE)

פרמטר זה הוא אחד החשובים בעולם ההקרנה, אם לא החשוב שבהם.

הוא מלמד על כמות הגוונים שהמקרן מסוגל להציג, וגם עד כמה השחור באמת שחור והלבן באמת לבן.

(אם השחור הוא בעצם רק אפור כהה, אז הגוונים הכהים שליד השחור יהיו זהים)

 

 

 

 

 

Black Level: (רמת שחור)

עד כמה הצבע השחור הוא באמת שחור.

ככל שהשחור הוא יותר אפור (כלומר בהיר), כך אומרים שרמת השחור נמוכה יותר.

 

Black Crush:

תופעה בה רמת השחור נמוכה, ולכן יש איבוד מידע בסצנות חשוכות.

 

White Crash:

תופעה בה החלק העליון ב-grayscale "נדחס", כלומר אין הבדל בעין בין האפורים המאוד בהירים ללבן המוחלט.

תופעה זו גורמת לאיבוד מידע בסצנות בהירות, לדוגמא בתווי הפנים של אנשים המוארים בתאורה חזקה.

 

Contrast:

היחס בין הצבע הכי לבן, לצבע הכי שחור.

יש שתי שיטות מקובלות למדידת הקונטרסט:

On/Off Contrast – קודם מוצגת ונמדדת תמונה המכילה לבן בלבד. לאחר מכן תמונה המכילה שחור בלבד. היחס בין שניהם הוא המספר המבטא את הקונטרסט.

Ansi Contrast – מוצגת תמונה המכילה ריבועים שחורים ולבנים (משבצות), ונמדד היחס בין הממוצע של הלבנים לממוצע של השחורים.

מן הסתם מספר זה נמוך (משמעותית) מנתון ה-On/Off.

 

 

עוצמת הארה:

עוצמת ההארה נמדדת ביחידות הנקראות Lumens.

Ansi Lumens: שיטת מדידה בה מוצגת תמונה לבנה על כל המסך, ונמדדות 9 נקודות על המסך (המסך מחולק ל-9 ריבועים בגודל שווה, שלושה לגובה ושלושה לרוחב, ונמדדות הנקודות במרכזי הריבועים הללו).  הנתון הסופי הוא ממוצע ההארה של כל הנקודות הללו.

מקרני CRT מסוגלים להציג תמונה בהירה למדי למשך זמן קצר על חלק קטן מהתמונה. בסרטים רגילים זה עובד מצוין כי עוצמת ההארה כל הזמן משתנה.

לכן בספסיפיקציות של מקרני CRT אפשר בד"כ לראות נתון של Peak White שהוא עוצמת ההארה המקסימלית עבור שטח קטן.

10% Peak White מתכוון לריבוע לבן בשטח של 10% מהתמונה כולה.

מקרנים דיגיטליים מציגים עוצמת הארה מקסימלית קבועה, ולכן אין חשיבות לנתון ה-Peak White.

 

Gain:

עוצמת האור המוחזר מהמסך יחסית לסטנדרט של מסך לבן מט "מושלם".

Gain של 1.5 אומר שעוצמת האור המחוזרת מהמסך (לצופה) היא פי 1.5 מעוצמת האור המוחזרת מאותו מסך לבן תאורטי.

 Gain שלילי – הכוונה ל-Gain של פחות מ-1.0. למשל יש מסכים אפורים שה-Gain שלהם הוא 0.8 ופחות, ולכן עוזרים לקבלת רמת שחור טובה יותר (על חשבון עוצמת ההארה).

קיר לבן הוא בד"כ בעל Gain של 0.9-1.0. מסך מט לבן הוא בד"כ ב-Gain של 1.0-1.1.

 

Foot-Lambert:

מידה למדידת ההארה (luminance) האמיתית שמתקבלת – והיא 1 לומנס לרגל מרובע (square foot)

השיטה לחישוב:

Ft-Lambert = (Ansi-Lumens*Gain)/(Square Ft.)

עוצמת ההארה המבוקשת משתנה מאדם לאדם, יש אנשים שמסתפקים ב-10ft-lambert ויש כאלו שרוצים אפילו 25ft-lambert.

הסטנדרט המקובל הוא של 16ft-lambert (על פי THX).

בתי הקולנוע מציגים לרוב בעוצמות של 8-12ft-lambert כשמעטים מגיעים עד ל-16ft-lambert ויש אולמות בהם הנתון יורד אפילו עד 5ft-lambert.

צריך לזכור שהאישונים שלנו מתרחבים ומתכווצים לפי עוצמת ההארה הממוצעת הנוכחית, ולכן אנחנו מתרגלים מהר מאוד לעוצמות הארה שונות.

לכן לדעתי עוצמת הארה מעל 20ft-lambert היא מיותרת לגמרי, גם אם בהשוואה של מקרן-מול-מקרן התמונה מהמקרן הבהיר תראה יותר פאנצ'ית ומלאת חיים.

 

דוגמא: נניח ויש לנו מקרן 4:3 בעל עוצמת הארה של 600 אנסי לומנס, ומסך 4:3 ברוחב 2 מטר שהוא מט לבן (gain של 1.1).

השטח של המסך הוא 6ft*4.5ft=27ft² (בערך).

אז: Ft-Lambert = 600*1.1/27 = 24.44 

שזה די והותר (ואפילו מעל ומעבר) עבור רוב האנשים.

עבור מסך דומה ברוחב של 2.5 מטר, החישוב יהיה:    600*1.1/50.4=13.1

וזה יכול להיות טיפה חשוך עבור חלק מהאנשים (עבור חלק גדול זה יהיה מספיק בהיר!), ולכן עבור גודל מסך כזה יתכן שעדיף מקרן עם עוצמת הארה של לפחות 750 אנסי (ואז מתקבלת תוצאה של 16.3ft-lambert) או החלפה למסך עם gain של לפחות 1.4 (ואז מקבלים 16.7)

 

Native Resolution: (רזולוציה טבעית)

כל טכנולוגיות ההקרנה הדיגיטליות הקיימות משתמשות בפאנל או צ'יפ המכיל מספר פיקסלים קבוע.

כלומר, לכל מקרן יש בדיוק רזולוציה אחת אותה הוא מקרין – ב-DLP למשל זה מספר המראות הקיימות בשבב.

למקרני CRT אין רזולוציה טבעית ואין משמעות לדבר עליה, יש רק מושג של רזולוציה מקסימלית, וכל רזולוציה עד הרזולוציה המקסימלית תוצג כמות שהיא.

Scaling:

פעולת המרה מרזולוציה אחת לרזולוציה אחרת.

מכיוון שהמקרנים הדיגיטליים יכולים להציג רק רזולוציה אחת, פעולת ה-scaling לא רק חשובה אלא נחוצה, וכל מקרן דיגיטלי מכיל scaler built-in.

למשל, אם למקרן רזולוציה טבעית של 1280x720 ורוצים להציג DVD שהוא NTSC (480 שורות) צריך להמיר מ-480 שורות ל-720 שורות.

איכות ה-scaling משתנה ממקרן למקרן, והיא חשובה מאוד – scaler רע יעלים פרטים ויגרום לתופעות משונות של תמונה מעוותת. Scaler טוב לעומת זאת יצליח "לנחש" נכון מה "חסר" בין הפיקסלים ברזולוציה המקורית, ויגרום לתמונה חלקה ונקיה.

 

Deinterlacing:

בשביל להבין את המושג, קודם צריך להבין מה זה אות וידאו שהוא Interlaced.

לסיגנל וידאו כמה מאפיינים, ביניהם הרזולוציה שלו וקצב הרענון.

באות שהוא interlaced התמונה מחולקת לשניים – השורות הזוגיות, והשורות האי-זוגיות.

(כל אחד משני החלקים נקרא שדה, או field).

בכל פעם שיש רענון בתמונה, רק שדה אחד מתעדכן (פעם השורות הזוגיות ופעם האי-זוגיות לחילופין)

שיטה זו מתאימה ל-CRT, שם הקרן הסורקת יכולה "לדלג" על השורות שלא מתעדכנות ולצייר מחדש רק את השורות שכן התעדכנו.

מקרנים דיגיטליים לא עובדים כך, והם צריכים לצייר את כל התמונה בבת אחת.

לכן דרוש deinterlacer שיחבר את שני השדות לכדי frame אחד בודד ומלא.

כאשר יש תמונה סטטית, אין בעיה, פשוט מציגים את כל התמונה בבת אחת.

אבל כאשר יש תנועה, התמונות של שני השדות לא מסונכרנות (שדה אחד מתעדכן חלקיק שניה אחרי השני, ובינתיים התמונה זזה והשתנתה), מה שגורם לזיגזגים ולתנועה לא חלקה.

Deinterlacer טוב "מנחש" מה אמור להיות בשדה השני וכך מייצר תמונה חלקה.

 

ה-deinterlacer יכול להיות כאמור במקרן, או במכשיר ה-DVD.

לפעולת ה-deinterlacing ב-DVD קוראים progressive scan (פרוגרסיב).

המידע על הדיסק אמנם לא שמור פרוגרסיב, אבל יש אפשרות לדגלים המסמנים למכשיר איך לבצע את הפרוגרסיב.

אם הדיסק מכיל את הדגלים כמו שצריך, איכות ה-deinterlacing של המכשיר תעלה תמיד על איכות deinterlacer חיצוני (כמו במקרן), מפני שמכשיר ה-DVD לא צריך לנחש איך צריכה להראות התמונה.

הבעיה היא שרוב הדיסקים לא מסומנים כהלכה...

 

אות וידאו שהוא interlaced מסומן באות I, ואות פרוגרסיב (non-interlaced)  מסומן ב-P.

לדוגמא:

480i – אות NTSC רגיל ברזולוציה של 480 שורות ו-interlaced. המקרן יבצע deinterlcaing (ו-scaling לרזולוציה הטבעית שלו)

480p – אות פרוגרסיב. המכשיר עשה את ה-deinterlacing, ולכן המקרן מדלג על שלב זה ומבצע רק scaling לרזולוציה הטבעית שלו.

 

 

Rainbows: (קשתות)

תופעה הקיימת במקרני DLP בעלי שבב אחד.

התופעה נובעת מכך שבכל רגע נתון, בעצם רק צבע אחד מבין הצבעים שעל גלגל הצבע מופיע על המסך.

התמונה המלאה מתקבלת מכך שגלגל הצבע מסתובב מהר והמוח משלים ומחבר עבורנו את כל חלקי התמונה.

אבל, יש אחוז קטן של אנשים שבמצבים מסוימים (בד"כ תנועה מהירה), האשליה הזו נשברת עבורם, ואז הם רואים לחלקיק שנייה אחת את התמונה מופרדת לצבעי הבסיס.

זה נראה כמו הבזק רגעי של צבע בחלק מהמסך, מעין הבהוב, וזה קורה כ"כ מהר, שרק אחרי שרואים את זה, קולטים שרואים את זה...

התופעה בולטת בעיקר בקטעי תנועה, בתמונה קונטרסטית (למשל טקסט לבן על גבי רקע שחור).

אפשר לנסות "לעזור" לעצמכם לראות את התופעה, ע"י התקרבות למסך ונענוע הראש ימינה ושמאלה..

 

Dithering:

התופעה הזו נקראת על שם הסיבה להיווצרותה, וגם היא שייכת למקרני DLP.

כאמור, המקרן יוצר גוונים שונים, באמצעות פתיחה וסגירה מהירה של המראות.

למשל על מנת לקבל צבע אפור, המראה נפתחת (מה שנותן צבע לבן), ונסגרת (מה שנותן צבע שחור), אבל זה נעשה במהירות גבוהה כל כך, שהמוח שלנו מתרגם את זה לממוצע הצבעים – אפור.

אבל תופעת לוואי של פתיחת וסגירת המראות המרובה הזו, גורמת לכך שאפשר לראות לפעמים פיקסלים "מתרוצצים" על המסך.

זה נראה די דומה לפילם מגורען (film grain) ובולט בעיקר בקטעים כהים אבל לא שחורים.

 

Screen Door Effect: (SDE)

בכל שיטות ההקרנה הדיגיטליות היום, הפיקסלים לא לגמרי מלאים, אלא יש מעין מסגרת שחורה מסביבם.

אם תתקרבו מאוד למסך, תוכלו לראות שזה יוצר מעין רשת בין הפיקסלים, והרשת הזו קרויה screen door.

ככל שהפיקסלים פחות מלאים, המסגרת יותר עבה, וה-SDE בולט יותר, לכן התופעה בולטת הרבה יותר ב-LCD מאשר ב-DLP.

 

Vertical Banding: (או Fixed Pattern Noise או FPN)

תופעה הקיימת במקרני LCD, מתבטאת כפסים דקים אנכיים במרווחים קבועים על כל המסך.

יש אנשים המתבלבלים בין FPN ל-SDE, אבל זו תופעה אחרת.

 

Iris:

למקרני ה-DLP המתקדמים מהשנים האחרונות נוסף "פטנט" חדש.

קשתית, המולבשת בין השבב לבין העדשה (ולכן גם קרויה lens iris)

מכיוון שבטכנולוגיית ה-DLP חסימת האור נעשית על ידי הטיית המראות (ולא חסימה טוטאלית)

יש "אור תועה" (stray light) שההחזרים שלו עוברים גם דרך העדשה ופוגעים בקונטרסט.

הקשתית, כאשר היא נסגרת (חלקית), חוסמת חלק מהאור התועה הנ"ל,

ועל ידי כך משפרת את הקונטרסט.

כמובן שהשיפור בקונטרסט מושג על חשבון עוצמת הארה מסוימת.

כלל אצבע נהוג הוא הכפלה של הקונטרסט על איבוד מחצית מעוצמת ההארה.

 

Dynamic Iris:

בכמה ממקרני ה-LCD החדשים (כדוגמת הפנסוניק 700 והסוני HS-50),

הוסיפו קשתית בין המנורה לפאנל. (ולכן גם קרויה lamp iris)

מכיוון שאין במקרני LCD "אור תועה",

אין למעשה אפשרות לשפר קונטרסט באמצעות קשתית כמו ב-DLP.

הקשתית בסה"כ חוסמת חלק מהאור ועל ידי כך מורידה את עוצמת ההארה.

השיפור בקונטרסט נוצר מהעובדה שהפתיחה והסגירה של הקשתית במקרנים הללו היא דינמית:

כאשר יש תמונה מוארת היא נפתחת, ועוצמת ההארה עולה,
כאשר התמונה חשוכה, היא נסגרת ועוצמת ההארה יורדת.
וכך, בסה"כ הכללי, היחס בין התמונה המוארת ביותר לחשוכה ביותר עולה.

(זכרו מה ההגדרה ל-On/Off Contrast. במקרה הזה אין שינוי ב-Ansi Contrast)

תוספת ה-dynamic iris הקפיצה את ביצועי מקרני ה-LCD בכמה דרגות,

וקירבה אותם לאיכות מקרני ה-DLP מבחינת הקונטרסט וחיות התמונה.

צריך לזכור גם שתוספת הקשתית (גם ב-DLP וגם ב-LCD) שיפרו אמנם מאוד את הקונטרסט,

אבל זה בא על חשבון עוצמת ההארה.

 

 

סוגי חיבורים ואותות וידאו:

 

ראשית, יש לבצע הפרדה מלאה בין סוג האות לסוג החיבור.

סוגי החיבורים הקיימים הם רבים, מ-RCA, דרך SCART (21 פינים), מחבר S-Video, BNC, VGA, ועוד.

מעשית, דרך רובם יכולים לעבור כמה סוגי אותות שונים.

 

סוגי האותות, מהטוב ביותר לנחות ביותר:

 

HDMI:

אות וידאו דיגיטלי, בעל רוחב פס גבוה מאוד.

מאפשר גם העברת אודיו רב ערוצי ברזולוציה גבוהה.

 

DVI:

אות וידאו דיגיטלי.

בעל רוחב פס צר מאשר ב-HDMI, אבל נכון להיום נותן איכות זהה, מכיוון שהרזולוציות ומספר הצבעים המקסימליים שהמקרנים היום מסוגלים לתת נמוכים יותר גם ממה שה-DVI מסוגל להעביר.

בעתיד ה-DVI יוחלף כליל ע"י ה-HDMI, אבל נכון להיום הם נותנים איכות זהה, ויש מתאמים מ-DVI ל-HDMI ולהיפך.

 

RGBHV:

אות וידאו אנלוגי, בו הצבעים מופרדים לירוק, כחול ואדום.

בנוסף, יש אות סנכרון (sync) האומר בעצם מה הרזולוציה ומה תדר הרענון, המופרד לסנכרון אופקי (H) ואנכי (V).

 

RGBS:

כנ"ל, רק שאות הסנכרון משולב, כלומר מכיל גם את הסנכרון האנכי וגם האופקי. (composite sync)

לפעמים על אות הסנכרון עובר גם אות Composite (ראו להלן). אות כזה קרוי RGBcvS, וזהו האות שהממירים הדיגיטלים מוציאים בארץ (ובאירופה).

 

RGsB:

אות הסנכרון "מולבש" אנלוגית על האות של הצבע הירוק. נקרא גם בפשטות RGB.

 

 

Component: (או YUV, או Y/Cb/Cr או Y/Pb/Pr או Y/B-Y/R-Y)

שוב הפרדה של האות לשלושה.

ה-Y מכיל את התמונה בשחור-לבן (Luminance), והשניים האחרים מכילים כחול ואדום יחסית לתמונה בשחור לבן.

הסנכרון נמצא על אות ה-Y.

 

S-Video: (או Y/C)

ה-Y זהה למה שיש בקומפוננט, אבל הצבעים מחוברים לכדי אות ה-C (Chroma).

 

Composite:

כל האות מועבר על גבי כבל אחד.

זהו אות הוידאו הנחות ביותר, הוידאו דחוס (על מנת לאפשר העברת כל התמונה על כבל אחד) וכל הצבעים מתערבבים אנלוגית כך שאי אפשר אח"כ להפריד אותם כמו שצריך.

על מסכי טלויזיה קטנים איבוד האיכות הזה לא כ"כ מורגש, אבל על מסכים גדולים התמונה נראית רע למדי. (שלא לומר מזעזעת)

 

4. אז איך בוחרים מקרן?

 

 

דבר ראשון כדאי לברר איזו טכנולוגיית הקרנה מתאימה לכם.

אם מקרן גדול, כבד, מסובך להפעלה לא מפריע לכם, ויש תנאי חושך מושלמים בחדר, יכול להיות שמקרן CRT משומש יתאים כמו כפפה.

אבל עבור רוב האנשים מקרן כזה הוא לא אופציה סבירה, אז נמשיך הלאה.

מקרני LCOS (והנגזרות שלהם) לא קיימים כרגע בארץ, אז גם הם יורדים מהפרק.

נשארנו עם מקרני DLP ו-LCD.

כאמור, בד"כ למקרני DLP יש קונטרסט גבוה יותר ופחות SDE, מה שהופך אותם למתאימים יותר לצפייה בסרטים על מסך גדול ובתנאי חושך.

אבל, למקרני DLP בעלי השבב הבודד (וכאמור מקרני ה-3 שבבים מאוד יקרים) יש חיסרון אחד גדול:

תופעת הקשתות וכאבי הראש והעינייים.

ככל שגלגל הצבע מסתובב מהר יותר, כך אחוז האנשים שרואה את הקשתות יורד.

מהירות הגלגל נקבעת לפי כפולות ממהירות הגלגל הראשון שנוצר.

במקרן ה-Infocus X1 הזול למשל, יש גלגל במהירות X2, ברוב המקרנים החדשים יותר מהירות הגלגל היא X4 או X5.

בנוסף, יש חלק קטן מהאוכלוסיה שסובל מכאבי ראש, עיניים ו/או בחילות מצפייה במקרני DLP.

לכן, ההמלצה שלי לפני בחירת מקרן היא דבר ראשון ללכת לצפות במקרן DLP כלשהו (רצוי ברמת המחיר של התקציב) במשך כחצי שעה לפחות.

אם תרגישו בכאבי ראש או בחילות, או שתראו קשתות בצורה שלא תוכלו לחיות איתן, תאלצו לוותר על מקרני DLP ולהתרכז רק במקרני LCD.

אם הכל בסדר, ההיצע עבורכם גדול..

צריך לזכור גם שחלק מהאנשים שסובלים מתופעות הלוואי הללו מדווחים שאחרי זמן הן עוברות, ולעומת זאת חלק מהאנשים לא מצליח להתרגל גם אחרי שעות צפייה רבות..

 

 

ועכשיו לפעולת בחירת המקרן...

עבור מי שטרם נחשף למקרנים רבים, ולא זכה לצבור שעות צפייה רבות על מקרנים, קשה מאוד לדעת מה לחפש ועל מה להסתכל כאשר הוא בא לבחון מקרן.

רבים מתלהבים מגודל התמונה שהמקרן נותן, וקונים את המקרן הראשון שהם רואים.

רק אחרי זמן מה שהמקרן ברשותם הם מתחילים לשים לב לפרטים שונים ולחסרונות.

לכן, כדאי לנסות לצפות במקרן איכותי (ויקר) ככל האפשר, רק על מנת לקבל נקודת ייחוס, ולהבין איך התמונה יכולה וצריכה להראות.

זה יכול לגרום לאכזבה אח"כ ממקרנים שבמסגרת התקציב, אבל עדיף שהאכזבה תגיע לפני הקניה ולא אחריה.

דבר שני חשוב מאוד, הוא לנסות לשמור על תנאים דומים ככל האפשר בין כל המקרנים.

ישנם פרמטרים רבים היכולים להשפיע על ביצועיו של המקרן – הכיוונים שלו, תנאי התאורה, גודל וסוג המסך ועוד.

לכן, חשוב מאוד לבצע כיוון מינימלי זהה למקרנים.

לשם כך כדאי להיעזר בדיסק כיוונים כמו AVIA או Digital Video Essentials – ה-DVD הללו מכילים הוראות הפעלה ברורות ופשוטות.

בנוסף, חשוב לוודא שהמקרנים מחוברים בצורה דומה, לכל הפחות בחיבור S-Video ולעולם לא בחיבור Composite הנחות.

כמו כן, רצוי לבדוק את מונה השעות – מנורות חדשות נותנות עוצמת הארה גבוהה בכ-15% יותר ממנורה בת 50+ שעות, ומנורות "גמורות" יכולות לעוות את התמונה כליל.

גם גלגל הצבע במקרני DLP יכול עם הזמן להתלכלך מה שיגרום לתמונה להראות עמומה.

 

חשוב מאוד לצפות באותם קטעים בכל המקרנים – הכינו רשימת קטעים מוכרים וצפו באותם קטעים שוב ושוב עד שתכירו אותם ברמה מספקת לזהות מיד הבדלים.

לא ממש חשוב איזה קטעים תבחרו ובלבד שתכירו אותם היטב, אם כי רצוי מאוד לבחור קטעים שמאתגרים את המקרן ובוחנים אספקטים שונים שלו:

1. בדיקת קונטרסט ורמת שחור – בחרו קטע חשוך מאוד (במסך רחב ביחס 2.35:1) עם הרבה פרטים מוצללים ובחשיכה.

עד כמה הפסים השחורים למעלה ולמטה נראים באמת שחורים, או אולי הם נראים אפורים וזוהרים?

האם הפסים השחורים נראים הרבה יותר בהירים בקטע מאוד חשוך לעומת קטע בהיר?

וכמה פרטים אפשר לראות בחושך? האם הפרטים נעלמים?

 

2. בדיקת dithering ורעשי וידאו באופן כללי – בחרו קטע עם חלק סטטי בגוון זהה, למשל שמיים, רצוי כהה ככל האפשר.

האם הפיקסלים "מתרוצצים" על המסך? האם השמיים נראים כאילו הם רוחשי תנועה?

על מנת לבודד את התופעה מגרעון רגיל במקור, יש להקפיא את התמונה.

 

3. בדיקת deinterlacing – בחרו קטע עם תנועת מצלמה (panning).

האם התנועה נראית חלקה?

בחרו קטע עם דוגמאות עדינות (כמו למשל בניינים הבנויים מלבנים, או גדרות, רשתות וכד'. האם הבניין "זז"?

 

4. בדיקת צבעים – בחרו קטע מואר עם שמיים, קטע עם דשא, וכל מיני קטעים צבעוניים של עצמים הקיימים בטבע (בשום אופן לא סרט מצוייר, שם הצבעים מוגזמים במכוון).

האם הצבעים נראים טבעיים? הדשא בירוק טבעי, או אולי זרחני? אולי דוקא דהוי?

השמיים כחולים כצפוי? או אולי דוקא קצת סגולים?

 

5. ScreenDoor – בחרו קטע עם טקסט לבן (למשל תפריט), התקרבו והתרחקו מהמסך.

מאיזה מרחק יחסית לגודל המסך אפשר לראות את הפיקסלים?

כנ"ל לגבי קטע מסרט, בחר קטע בהיר (למשל שלג) – מאיזה מרחק אתם מתחילים לראות את הפיקסלים?

 

 

עכשיו שצפיתם במקרנים וראיתם את הנקודות החזקות והחלשות שלהם, תוכלו להחליט איזה מהפרמטרים חשובים יותר ופחות עבורכם, ואיזה מקרן הכי מתאים לכם.

 

 

יש לשים לב שקיימים מקרנים רבים שהם "מקרני פרזנטציות" – מקרנים אלו מיועדים למצגות מחשב, ולכן בעלי עוצמת הארה גבוהה (להקרנה בחדרי ישיבות מוארים), קונטרסט נמוך (כי זה לא ממש חשוב), צבעים מעוותים (גם לא חשוב) ועיבוד וידאו רע (כי אין צורך בכך כשמקרינים תמונה של שולחן העבודה).

מקרנים אלו לא מיועדים להקרנת סרטים, ונותנים תוצאות גרועות מאוד בקולנוע ביתי.

איך מזהים מקרן פרזנטציה?

אם הולכים על פי הנתונים היבשים בלבד, אז הרמז הראשון הוא נתוני עוצמת הארה מאוד גבוהים.

בשילוב עם נתוני קונטרסט נמוכים (פחות מ-800:1 On/Off) זה בהחלט יכול ללמד על מקרן פרזנטציות.

אם בוחנים מקרן שכזה בפעולה, קל לגלות את העובדה במהרה – עיבוד הוידאו הנחות יגרום לעיוותים בתמונה, תנועה לא חלקה וגם לרוב צבעים לא טבעיים.

 

 

 

 5. התאמת מסך למקרן

 

אחרי שהמקרן נבחר, נשארת השאלה איזה מסך לקנות.

אם הדבר אפשרי, אני ממליץ להקרין תקופה מסוימת על קיר לבן.

כך תוכלו להתרגל למקרן ולתמונה שהוא מוציא, ולהבין איזה מסך מתאים לכם מבחינת הגודל וה-gain שלו.

אם עבור הגודל שבחרתם התמונה על הקיר נראית חשוכה מדי, תוכלו לקנות מסך עם gain גבוה.

אם לעומת זאת התמונה נראית בהירה מדי, או שקשה לראות פרטים בקטעים חשוכים (בעיקר אם החדר לא מוחשך לחלוטין), כדאי אולי לקנות מסך אפור.

 

קיימים הבדלים רבים בין מסכים שונים, אבל אם אתם לא וידאופילים "שרוטים", מירב הסיכויים שרוב ההבדלים לא יעניינו אתכם.

מה כן חשוב?

בעיקר גודל המסך וה-gain שלו – מה שמשפיע על הבהירות של התמונה.

כאמור, מומלץ להשתמש בנוסחת החישוב של foot-lamberts בשביל לקבל עוצמת הארה טובה.

נשאלת השאלה – אם התוצאה יוצאת חשוכה מדי, למה פשוט לא לקנות מסך עם gain גבוה?

אפשר, אבל לא בלי מחיר.

מסך עם gain גבוה מביא איתו שלוש תופעות לוואי.

האחת קרויה hotspotting והיא מתבטאת בכך שעוצמת האור המוחזרת במרכז המסך גבוהה מאשר בצדדים.

ככל שה-gain עולה תופעה זו מחמירה (זה גם תלוי במסך עצמו) ופוגעת באיכות התמונה.

תופעה שניה היא color shifting – הסטה של הצבע המוחזר מהמסך לכיוון האדום או הכחול כאשר זזים לצדדים.

אם רק אדם אחד צופה במקרן באמצע, התופעה הזו לא מפריעה, אבל אנשים שצופים בתמונה מהצדדים יקבלו תמונה עם צבעים "מעוותים".

תופעה זו בולטת בעיקר במקרני CRT (שם יש שלוש קרניים שונות הרי), אבל קיימת גם במקרנים דיגיטלים.

הבעיה השלישית עם מסכי gain גבוה היא שעוצמת ההארה נופלת בחדות כאשר זזים לצדדים.

שוב, אם צופים רק במרכז אין בעיה, אבל עבור צופים בצדדים התמונה עלולה להיות יותר חשוכה אפילו ממסך לבן מט.

 

בכדי להתגבר על בעיית ה-hotspotting יש מסכים שהם retro-reflective, כלומר שהם מחזירים את האור לעבר המקור.

(אם המקרן תלוי על התקרה, האור חוזר אליו למעלה)

מסכים כאלה סובלים בד"כ פחות מ-hotspotting, אבל דורשים שהמקרן יהיה בגובה הצופה בכדי לקבל את עוצמת ההארה המקסימלית.

ככל שהמקרן נמצא יותר גבוה, כך עוצמת האור שתגיע לצופה יורדת.

 

אז איך בוחרים מסך?

אחרי שנבחר הגודל המבוקש, צריך לבדוק מה ה-gain שצריך להיות בשביל לקבל עוצמת הארה "נורמלית".

אם צריך gain גבוה, אז אם מספיק עד 1.5, ישנם מסכים לא רעים שנותנים gain של 1.3-1.5.

אם צריך מעבר לזה וישנה אפשרות להתקין את המקרן בגובה הצופה (או קצת מעל, אבל לא על התקרה), אפשר לקנות מסך שהוא retro reflective, כמו למשל ה-Da-Lite High Power שזוכה לביקורות נלהבות והוא בעל gain של 2.8 (במקסימום)

אם לא, רצוי לשקול בחירת מסך קטן יותר.

 

אם תנאי ההחשכה בחדר לא מושלמים, או שהמקרן בעל קונטרסט לא גבוה במיוחד, ויש עוצמת הארה מספקת ויותר מכך, כדאי ללכת על מסך אפור.

מסך כזה משפר את רמת השחור, ואם יש תאורת רקע אז אפילו את הקונטרסט.

6. תנאי הארה בחדר הקולנוע הביתי

 

יש סיבה לכך שכשהסרט מתחיל, מכבים בבתי הקולנוע את האור.

(כנ"ל בהצגות בתאטרון, באופרות, וכד')

סרטים נועדו לצפייה בחושך.

בחושך אפשר לראות את כל הפרטים כמו שצריך, ללא עיוות בגוונים, ובעיקר – כשהאולם חשוך, קל הרבה יותר "להכנס" לתוך הסרט ולשקוע בתוכו.

כולנו מכירים את החוויה של עמעום האורות בבית הקולנוע, וכל הצופים מתחילים להיות דרוכים בציפייה להתחלת הסרט.

גם בבית אפשר לשחזר את החוויה הזו (ואפילו להתעלות עליה, כי אין פלאפונים, ואין אנשים שמפטפטים או גורסים פופקורן מאחורי האוזן בקול רב…)

 

אם יש חלונות, רצוי לשים עליהם וילונות כהים.

כמובן שכדאי לכבות כל אור שיכול להשפיע על הצפיה.

בנוסף, הרבה מהאור שהמקרן מאיר על המסך, פוגע וחוזר ופוגע בקירות הסמוכים ובתקרה.

אם אפשר, כדאי לצבוע את הקירות שמאחורי/ליד המסך בצבע כהה יותר (נניח אפור)

כנ"ל לגבי התקרה.

אם זה לא אפשרי או רצוי, אפשר לתלות ליד המסך וילונות כהים שייספגו את החזרי האור.

עוד שיפור מהותי ניתן (וכדאי) להשיג באמצעות מיסוך (masking) של הפסים השחורים בסרט, כלומר שימוש בחומר כהה על הפסים הללו.

אפשר להשתמש בבדים שחורים ולהדביק אותם לקיר או לצדדי המסך באמצעות סלוטייפ או ולקרו.

יש גם מסכים חשמליים עם מיסוך אוטומטי – מסכים כאלה הם יקרים מאוד.

מה שמיסוך כזה נותן הוא שיפור מהותי בקונטרסט המדומה (perceived contrast) – כאשר כל התמונה נתונה בתוך מסגרת כהה, התחושה היא שהקונטרסט של התמונה המוקרנת עולה בהרבה.

ככל שהמקרן הוא בעל קונטרסט נמוך יותר (והפסים השחורים נראים יותר אפורים) כך מיסוך כזה תורם יותר.

אבל מיסוך עוזר גם למקרנים בעלי קונטרסט גבוה מאוד, אפילו למקרני CRT.

 

 

 

 

7. מה צופן בחובו העתיד

 

נכון להיום, מקרני ה-DLP תופסים נתח שוק הולך וגדל.

השבבים הנוכחיים, הקרוי HD2+ ו-Dark Chip, נותן ביצועים מצוינים וקונטרסט של 4000:1 (עם Iris במצב סגור).

אבל הרזולוציה הטבעית של השבב הזה היא 1280x720 – וזו רזולוציה נמוכה מהרזולוציה המקסימלית של High Definition שהיא בעלת 1080 שורות.

בנוסף, ברזולוציה זו (720) ה-SDE ניתן להבחנה ממרחק של עד פי 1.5 מרוחב המסך בערך.

לכן, "הדבר הבא" הוא מקרנים ברזולוציה טבעית של 1080 שורות.

סוני כבר הוציאו מקרן בשם Qualia – משתמש בטכנולוגיית SXRD (המתבססת על LCOS), ברזולוציה טבעית של 1920x1080.

עלותו בארה"ב כ-$25,000, והדיווחים עד עתה מאוד חיוביים,

אם כי הקונטרסט שלו נמוך במקצת (2000:1)

גם JVC הוציאה מקרן D-ILA (גם מבוסס LCOS) ברזולוציה של 1080 שורות, בשם HD2K, במחיר דומה.

ה-LCD לא נשאר מאחור, ואפסון פיתחו פאנל חדש ברזולוציה זהה (ועם שיפורים נוספים),

וכרגע הוא קיים במקרן של פוג'יטסו D711, בעלות דומה, אבל לקראת סוף השנה אמורים לצאת מקרנים נוספים עם הפאנל הזה ובמחיר נמוך בהרבה.

וגם טקסס אינסטרומנטס לא שוקדים על השמרים ובסוף השנה אמורים לצאת מקרני DLP עם שבב ה-xHD3 שגם הוא ברזולוציה של 1920x1080.

 

בנוסף, רבים מצפים למימוש ה-dynamic iris במקרני DLP, שלפחות בתאוריה אמורים להרוויח

הרבה יותר ממנה מאשר מקרני LCD.

וכי למה?

מפני שאם יצליחו לשים קשתית דינמית כזו על העדשה,

יצליחו לשפר את הקונטרסט פי 2 מאשר היום וגם לקבל עוצמת הארה כפולה.

דוגמא להמחשת הטענה הזו:

אם למקרן DLP היום יש קונטרסט של 1000:1 ועוצמת הארה של 800 אנסי כשהקשתית הקבועה פתוחה,

אז במצב שהיא נסגרת וחוסמת חצי מהאור, מקבלים קונטרסט של 2000:1 ועוצמת הארה של 400 אנסי.

ובמספרים:

עם קשתית פתוחה, הלבן נמדד ב-800 לומנס.

עם קשתית סגורה, הלבן נמדד כאמור ב-400 לומנס, ומכיוון שהקונטרסט הוא 2000:1,

זה אומר שהשחור נמדד ב-400 חלקי 2000 שזה 0.2 לומנס.

כלומר, עם קשתית דינמית, היינו מקבלים קונטרסט של 800 חלקי 0.2 = 4000:1!

וגם, עוצמת ההארה (לתמונה לבנה) היא 800 אנסי!

אפשר כמובן להוסיף עוד מצבים לקשתית בהם היה תהיה סגורה יותר,

ובכך לשפר את הקונטרסט עוד יותר.

 

 

 

 

אז מה, האם עדיף לשבת ולחכות למקרן הבא ולדור הבא?

כמו בתחומים טכנולוגיים אחרים, כמו מצלמות דיגיטליות, או מחשבים, גם כאן אין סוף להתקדמות, ומה שנחשב סוף הדרך לפני חודשים ספורים נהפך למוצר מיושן.

ייקח למקרנים הדיגיטלים עוד זמן לא מועט עד שהטכנולוגיות יתייצבו.

בינתיים, כל עוד אין שידורי היי דפינישן בישראל אפילו באופק, היתרון במקרן 1080 על פני 720 לא גדול במיוחד.

נכון, בעוד שנה תוכלו לקנות באותו סכום מקרן טוב יותר, אבל זה יהיה נכון גם בשנה הבאה ובשנה שאחרי כן.

בינתיים, תוכלו להנות מתמונה גדולה ואיכותית בביתכם שלכם.

 

המאמר נכתב ע"י:   רומן ט.