רוב הרמקולים בשוק מכילים יותר מאלמנט אחד. הרמקולים שבהם 2 אלמנטים נקראים Two Way, הרמקולים שבהם 3 אלמנטים נקראים Three Way וכו'. כל אלמנט מטפל בתחום צלילים (תדרים) שונה. האלמנט שמטפל בבאס נקרא Woofer. האלמנט שמטפל בתדר הביניים Mid, נקרא Midrange והאלמנט שמטפל בצלילים הגבוהים נקרא Tweeter. אם יש אלמנט מעליו, לצלילים הגבוהים מאוד הוא נקרא Supper Tweeter. עבור צלילים נמוכים מאוד יש את ה- Sub Woofer. ברם, ברמקול רגיל מקובל שיש 2-3 אלמנטים.
עד לא מזמן, הגיעו לרמקול זוג חוטים: אחד אדום ואחד שחור. בזוג חוטים אילו עברו כל התדרים. בתוך קופסת הרמקול, חוברו החוטים למסננת אלקטרונית (פסיבית), הקרויה Cross Over. המסננת נתבה את הצלילים הגבוהים ל- Tweeterואת הנמוכים ל- Woofer. ברמקול Three Way, כמובן שהחלוקה נעשתה לשלוש, כאשר ה- Midrange קיבל את תחום הביניים. ברוב הרמקולים, המרכיב הכי בעייתי הוא ה- Cross Over. מרכיב זה מוסיף עיוותים, הזזת מופע, עכבת לא לינארית המשתקפת לכוון המגבר, חלוקה לא מדוייקת של התדר מעבר (Over lapping or Deep) ועוד. לפתרון הבעיה, נבנו מסננות אקטיביות, שמבצעות את העבודה על אות השמע לפני ההגברה. במוצא של כל תחום, חובר מגבר הספק ניפרד. לטופולוגיה הזו קראו: Bi-Amplification או Tri-Amplification. התוצאות היו ממש טובות. אך מחיר המרכיבים ייקר מאוד את המערכת. גם רוב הרמקולים לא יועדו לכך, ולכן רובם לא התאימו לחיבור כזה. (ה- Cross Over היה מובנה ברמקול ולא אפשר הפניית כל מרכיב בצליל לאלמנט המתאים)
ברמה היותר צנועה של המימוש, נמצא שעיקר הזרם (וההספק) מופנים לצלילים הנמוכים. הרעיון לחבר את המסננת כך, שהחלוקה לתדרים גבוהים ונמוכים תעשה ע"י זוג בננות נפרד, אפשר להפריד את חוגי הזרם: זרם נפרד ל- Woofer וזרם נפרד ל- Tweeter או גם ל- Midrang. ה- Bi-Wiring. מה היתרון? חוט נחושת הוא מוליך. אולם גם למוליך יש התנגדות ע"פ אורכו, שטח החתך שלו וגם החומר ממנו הוא עשוי (לא כל הכבלים עשויים נחושת). מפל המתח על חוט תלוי ביחס ישר לזרם שעובר דרכו. ע"י הפרדת הזרמים, נמנעו מפלי מתח וזרמים של התדרים הנמוכים, ממסלול הזרם של התדרים הגבוהים. לרמקול שמאפשר חיבור Bi-Wiring, יש זוג לוחות קצר, שמחברים בין הבננות האדומות (וגם בין השחורות) למקרה ולא נרצה לעשות שימוש בשתי זוגות חוטים. אם ברצוננו לחבר שתי זוגות, עלינו להסיר את לוחיות הקצר. לרוב המגברים / רסיברים, אין שתי זוגות בננות מאחור (Binding Posts). לכן, יש לחבר שתי חוטים בצד המגבר לכל בננה. ולהפריד בצד הרמקול. כאן יש להפריד את אופן החיבור לרמקולים שנקראים Three Peace, כמו ה- BOSE Acustimass-X. שם כל הערוצים מגיעים ל- SUB, ונכנסים למסננות. הנמוכים נשארים ב-SUB והיתר ממשיכים לסטליטים.
החוט לרמקול הוא קו תמסורת. חוט אידאלי אמור להיות קו תמסורת שווה ל- 1. שום חוט לא יכול להיות כזה. משוואת המוליכות R = (ro x s) / L, כאשר ההתנגדות R שווה למקדם המוליכות (בנחושת זה 0.0056) כפול שטח החתך S (במילימטרים רבועים), חלקי האורך L (במטרים). מראה את הקשר בין החומר, האורך ושטח החתך. אחת הבעיות של הנחושת שהתנגדות הנחושת עולה (המוליכות יורדת) עם הזמן, בגלל התחמצנות החומר. תחמוצת הנחושת (נראית כמו אבקה ירוקה) אינה מוליכה טוב. על מנת להתגבר על התופעה הזו משתמשים בחוטי כסף (תחמוצת הכסף מוליכה טוב) שהם יקרים בהרבה מנחושת, או בחוטי נחושת ללא חמצן (OFC) שהם Oxygen Free Copper שגם הם לא זולים. מרכיב אחר בחוט, נוגע במסלולי הזרם: אסקולה אחת אומרת שעדיף לעשות את החוט ממוליך אחד קשיח (בד"כ שטוח) ואחרת אומרת שיש להשתמש בחוט שזור מהרבה גידים דקים. אופן השזירה ומספר החוטים בכל כבל נתון לוויכוח. חלק מחוטי הרמקולים המוכנים (כמו MIT לדוגמא) מוסיפים קופסא שבתוכה מסננת תיקון. הכבלים הטובים באים מוכנים (באורך נתון, עם סיומות, סימון וציפוי פלסטיק (טפלון) קשיח. לרוב אורכם נע בסביבות ה- 3 מטר (פלוס מינוס). כבל כזה לא יכול להיות מקופל והוא בדרך כלל מונח כקשת בין הרמקול למגבר. המגבר נמצא במרכז, בין שתי הרמקולים, והכבלים נחים על הרצפה. זו הטופולוגיה המקובלת ב- Hi End.
כמו בכל תחום אחר, מחירו של הכבל צריך להיות כ- 10% ממחירו של הרמקול. (עבור רמקול של 2500$ יש להשקיע כ- 250$ בכבל) על פי נוסחה זו, יש רמקולים במחירים שעוד לא המציאו להם כבל !
